לגרושות שבינינו

חברות יקרות,
לאחרונה נתקלתי בשיתוף של מישהי מלא כאב, כעס, עלבון ושנאה כלפי הגרוש שלה. בתגובות רבות לשיתוף הזה היו בעיקר הזדהות איתה ועידוד לנקוט בהליכים נגדו – ואין לי התנגדות לכך.
יחד עם זאת, וזה בהחלט עוד לפני ההליכים, יש לזכור, שכפי שאומרים החכמים: "לכעוס – זה להעניש את עצמנו על חטאים של מישהו אחר". כעס מופנה נגדנו, הוא מגדיל את גוף הכאב שלנו, ממש שורף אותנו מבפנים ומכאן דרך לא ארוכה לטירוף. בסופו של דבר כעס פוגע בבריאותנו ובילדינו אשר חווים את הסבל שלנו.
כשאנחנו בהישרדות קשה אין לנו פניות לשים לב למה שקורה לסובבים אותנו, כולל ילדינו. חוסר רגישות הזאת עלולה להיות טריגר להתפרצות הפרעות נפשיות או אפילו מחלה נפשית אצל ילד בעתיד. הנזק יכול להיות בלתי הפיך או קשה לתיקון.
אפשר לבכות על כתפיהן של אימא, של אחות או של חברה טובה, אך בכי קורבני לא יועיל.
במצבים האלה אימון רגשי הוא פתרון יסודי ומקיף, כי תרצו או לא תרצו – איזשהו חלק בתוך תוכנו גרם לנו למשוך לחיינו דווקא את האיש הזה. הבנה הזאת עלולה לגרום לנו לכעוס גם על עצמנו – דבר שרק יחמיר את מצבנו. על מנת להפחית את הנזק ולמנוע חזרה על אותה טעות בעתיד אני מזמינה אתכן ליצור אתי קשר ולקבוע מועד לתחילת התהליך.