בתחילת שנות 40 לחיי הייתי אם ל-3 ילדים העובדת משרה מלאה בהיי-טק.
יום אחד חזרתי מעבודה עייפה במיוחד.
כשנכנסתי לסלון, ראיתי את הבת הקטנה שלי, בת 5 בערך,
צופה בטלוויזיה וצעצועיה מפוזרים על הרצפה.
דבר ראשון שנפלט מפי היה
"מה זה הבלגן הזה?"
היא נעצה בי מבט עצוב והחלה לשיר שיר של נעמי שמר:
"חיכיתי, חיכיתי, בכיתי, בכיתי והוא לא בא, מיכאל".
השיעור היה כל כך מרגש ומלמד שזכרתי אותו לכל החיים!
מאמינה שהוא ירגש ויתרום גם לכן,
האימהות הצעירות.
ומה קורה בבקרים במשפחות רבות?
לא פעם בהיותי עוברת ברחוב בשעות הבוקר,
לקראת פתיחת יום חדש במסגרות לימוד,
לבי מתקבץ מקולות של אימהות הממהרות לעבודה וצורחות על ילדיהן.
באותם הרגעים נהיית כולי צמרמורת וחושבת לעצמי:
"אלוהים אדירים, הרי איך ייראה יום לימודים של אותו ילד?" –
ספק אם יהיה רגוע, מרוכז וזמין לקלוט את החומר הנלמד.
ממש לא פלא שכל כך הרבה ילדים בימנו מוגדרים כילדים עם הפרעות קשב וריכוז.
מניחה שחלק ניכר מהמקרים נגרם כתוצאה מלחץ בבקרים
וגם כשהורים חוזרים עייפים מעבודתם,
רבים אחד עם השני וצועקים על הילדים.
מספר מפגשי אימון רגשי יכול למנוע מצבים האלה,
להקנות לכן יכולת להתנהל ולהגיב אחרת,
ולתרום רבות לשמירה על בריאותכן ובריאות ילדיכן.