שאלתי את לבי: "מה שלומך?" – והוא הביט בי במבט מסתורי. שאלתי את לבי: "האם חסר לך משהו?" – והוא ענה לי בפעימות מואצות ובלתי סדירות. שאלתי את לבי: "במה אוכל לעזור לך?" – הביט בי בעצב. "מה המסר שלך אלי, לבי היקר?" – שאלתי, עצרתי את נשמתי ואת כל השאלות שהתרוצצו בראשי...

הייתי ילדה קטנה, בת 5 בערך. ערב אחד פגשה אותי שכנה ושאלה מה שלומי. עשיתי פרצוף חמוץ ועניתי לה שנפלתי וכואבת לי הברך. היא ליטפה את ראשי והחלה לדבר כאילו לעצמה, אך הקשבתי לכל מילה שלה. היא אמרה: "ברך כואבת, בטן כואבת, ראש כואב – זה שום דבר. כשהנשמה כואבת – זה הכאב שקשה...

הסיפור הזה הוא בעצם ווידוי אישי ברובו. הייתי ילדה בת ארבע בערך כאשר הרע קונפליקט עם אבא שהכאיב לי מאד ובעקבותיו שמתי X גדול על ההורים שלי. כלומר, הם היו קיימים בשבילי אי שם בפריפריה כגורם שמוטל עליו לדאוג לצרכים הפיזיים הבסיסיים שלי וטו לו. אינטואיטיבית הבנתי מוקדם...

אם לבן סכיזופרן – מבאס, מחרפן, לא ניתן לתפיסה, הרגשת הבאסה; כשהדבר רק התגלה היית בהלם, בהלה, פתרון חיפשת את נואשות, היית עם שתי בנות קטנות... חיפשת מזור, חיפשת נסים, לבך נשבר לרסיסים; אטמת אותו, עברו שנים את לא כאבת, חלל בפנים... בהעדר פתרון מתאים מסרת את בנך בידי...