ערכתי סיור ארמונות,
סיור ארמונות שבנפש
בהם בערו אהבות,
אליהם החלטתי לגשת.
הצצתי בזה אחר זה,
חלקם כבר כבו, דעכו,
בהם גבבה במקום כיסא
וחלומות שנכחו.
והינה עוד ארמון קטן
ובו עדיין נר דולק,
היה בו קשר כה איתן
שלהקרין אינו פוסק.
והבנה חדה כתער
הבזיקה בין המחשבות,
עלתה שמחה, אתה גם צער
ניגנו בנבל רגשות;
זלגו דמעות, כיסו עיניים,
ניקו שבילי הנשמה,
החזירו תכלת של שמיים
ושוב הופיעה אור חמה.