כשתינוק נולד, חותכים את חבל הטבור.
הוא מוחשי ומתנתק מהתינוק די מהר.
עולם, הרבה לפני הניתוק הפיזי נוצר בין אם לתינוק
טבור בלתי נראה מלב אל לב,
מנשמה לנשמה שלא ינותק לעולם,
ואותו עלינו “לתחזק”.
אז איך עושים זאת?
במהלך השנים, תוך שיגרה, שברובה הישרדותית,
עקב עייפות כרונית, מחזור, ירח מלא וכדומה,
אנו פולטות מילים הלא ממש משקפות את יחסנו לילד.
הן פוגעות בו וגורמות לחסמים רגשיים חמורים.
‘החבל הטבור’ מתמלא “בחול וחצץ” ונסתם.
החומר הניקוי היחידי הוא אהבה.
עלינו לנהל עם הילד שיחות כנות,
המביעות את אהבתנו הטהורה ללא תנאי.
זה נכון גם לגבי יחסים בין בני זוג ובין כל אדם לחברו.